פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש ב׳:ו׳

6 142 מה שכתב "ודבר זה אינו ראוי לצדיק", יבואר על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ה ה"ט, וז"ל: "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, או לישא אשה, או להציל מן העכו"ם... במה דברים אמורים, כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר, ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת, אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כלייה למקום". והכסף משנה הראה שמקורו הוא מב"ב צא., שאמרו שם "אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ". וזה לשון הכסף משנה שם: "משמע לרבינו דכיון דגדולי הדור היו, מסתמא לא יצאו אלא כשחזק הרעב באופן שהיו יכולין לצאת כפי הדין, ואפילו הכי נענשו". והוא הדין לנדון דידן, שברור שמרדכי יצא מארץ ישראל רק כשהיה מותר לצאת על פי הדין, ומכל מקום כל עוד זה היה מדעתו ולא בעל כרחו "דבר זה אינו ראוי לצדיק", וכמבואר ברמב"ם. ואודות שמרדכי נקרא צדיק, כן אמרו חכמים מגילה י: "רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, קהלת ב, כו 'לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה', זה מרדכי הצדיק". ולמעלה לפני ציון 63 הביא את המדרש אסת"ר ו, ב שאצל צדיקים שמם קודם להם, וכמו שנאמר כאן "ושמו מרדכי". וראה להלן פ"ג הערה 147.

7 143 לכאורה בגמרא מגילה יג. אמרו להיפך, שכך איתא התם "'אשר הגלה מירושלים', אמר רבא שגלה מעצמו", ופירש רש"י שם "שגלה מעצמו - מדלא כתיב 'אשר היה מן הגולה אשר הגלתה', וכתיב 'אשר הגלה עם הגולה', משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, והוא גלה מעצמו, כמו שעשה ירמיהו שגלה מעצמו, עד שאמר לו הקב"ה לחזור ראה ירמיה מ, א-ה". ותוספות שם כתבו "אשר הגלה שגלה מעצמו - ודריש ליה מדלא כתיב 'הוגלה'". הרי שגלה מעצמו ולא בעל כרחו ראה מהרש"א שם. ואולי יש לחלק בין "גלה מדעתו" לשונו כאן, לבין "גלה מעצמו" לשון הגמרא, שגלה מעצמו אך לא מדעתו. ויל"ע בזה.

8 144 פירוש - מרדכי מוכן ומתוקן שלבסוף הוא יביא את גאולת פורים. וראה הערה הבאה.

9 145 פירוש - למעלה לאחר ציון 126 כתב: "כי היה מוכן מרדכי לגאולה... לכך היה מצליח אף קודם לכן". ואם הכנתו לגאולה מביאה להצלחתו אף קודם לכן בשאר ענייניו שהיה ניכר וידוע בעיר, משום שהוא בעצם מוכן לגאולה כמבואר למעלה הערה 128, ק"ו שהצלחה זו תאיר לו פנים במניעת הגלות עצמה, כי גאולה וגלות הן תרתי דסתרי, וכיצד נמצא שהמוכן לגאולה ילך לגלות. ולהלן לאחר ציון 222 כתב: "לא היה ראויה אסתר לגאול את ישראל, כי אין ראוי שתבוא הגאולה על ידי אשה, כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת, ואין האשה מוכנת לגאול את אחר". וצרף לכאן, שגם משה רבינו לא היה בעול גלות מצרים, וכפי שכתב רש"י שמות ה, ד "מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי, ותדע לך, שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות". וראה להלן הערה 224. דוגמה לדבר; אע"פ שהאבות היו עקורים יבמות סד., מ"מ יעקב אבינו לא היה עקור כלל, וכלשונו בח"א ליבמות שם א, קמא.: "כי הדבר שאינו פוסק נקרא 'חיים', כמו המעיין שיש לו מקור שאינו פוסק... יעקב לא היה עקור, כי יעקב היה דבוק במקור החיים אשר ממנו הבנים, שהרי יעקב אבינו לא מת תענית ה:, לפיכך לא היה יעקב עקור. אבל יצחק היה עקור, ואברהם ושרה עוד יותר". הרי הדבוק במקור חיים לא יפול לידי מיתה, והמוכן לגאולה לא יפול לידי גלות. וצרף לכאן מאמר חכמים שבת פט: "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל "כדרך כל הגולים, שהרי על פי גזרת גלות ירד לשם" רש"י שם, אלא שזכותו גרמה לו". הרי שיש זכיות המפקיעות מגלות, וק"ו הזכות של הכנה לגאולה, כפי שהיתה למרדכי.

10 146 "פותחין - בתורה. כחרשים - קרי ביה 'הַחִרֵשׁ'" רש"י סנהדרין לח..

11 147 "כיון שסוגרין - הלכה, שהם סגורים בה שאינם יודעים להשיב לשואליהם, שוב אין לה פותחין אחרים" רש"י גיטין פח..

12 148 כמו שאמרו אבות פ"ד מט"ו "הוי גולה למקום תורה". וכן אמרו מגילה טז: "גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים, לא הניחו עזרא ועלה", ופירש רש"י שם "שיש לך לתמוה למה לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש, עד השנה השביעית לדריוש האחרון, לאחר שנבנה הבית, כמו שכתוב בעזרא ז, ח 'ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך וגו", ובמדרש, שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל, וברוך לא עלה מבבל, ומת שם בתוך השנים הללו". ואחד מההיתרים לצאת לחו"ל הוא ללמוד תורה רמב"ם הלכות מלכים פ"ה ה"ט, ע"פ ע"ז יג., ושם אמרו ש"אפילו בזמן שמוצא ללמוד יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל". וכן אמרו מכות י. "הרב שגלה מגלין ישיבתו עימו".

13 149 לשונו למעלה פ"א לאחר ציון 878: "כי מלכות מדי מיוחד לבטל מלכות נבוכדנצר לגמרי, שהוא מלכות בבל, כמו שהיה דריוש הורג בלשצר". וכן נאמר ישעיה יג, יז "הנני מעיר עליהם את מדי וגו'", ופירש רש"י שם "הנני מעיר עליהם את מדי - דריוש המדי הרג את בלשאצר, וכן הוא אומר דניאל ה, ל 'בה בליליא קטיל בלשאצר', 'ודריוש מדאה קביל מלכותא' שם ו, א" ראה למעלה פ"א הערה 879.

14 150 כן מבואר בתרגום יונתן כאן, שכתב: "די אגלי נבוכדנצר מלכא דבבל וכד צרא כורש ודריוש ית בבל נפק מרדכי מן בבל עם דניאל וכל כנישתא דישראל די הוו תמן בבבל נפקו מן תמן ועלו עם כורש מלכא למידר בשושן בירנתא".